רומן חדש · דני ליאון
רומן על חבר'ה בני 22 שגדלו בין אזעקות ולמדו לקרוא לזה רגיל. על חברות, על אהבה ראשונה, ועל הודעה אחת שלא נפתחה כבר שלוש שנים.
נשלח למייל מיד טלפון, קינדל ומחשב
או ספר מודפס, עד הבית69 ₪״מפה לשם סיימתי את כולו״שיר, 24 · 3:20 בלילה
או לקרוא קודם את הפרולוג, בחינם ↓06:19 · שתי דקות לפני השעון המעורר
זה הטלפון של אורי. ככה נראה בוקר רגיל.
אורי, 22, גבעתיים
והוא מתעורר כל בוקר שתי דקות לפני השעון. כבר שלוש שנים. הוא לא אומר לאף אחד למה.
הפרולוג, בחינם
יש לי בטלפון שתי הודעות שאני לא מצליח לסגור.
את הראשונה שלחתי לפני שלושה ימים. היא עדיין עם וי אחד.
את השנייה קיבלתי לפני שלוש שנים, בשש עשרים ואחת בבוקר, ממישהו שלא שלח שום דבר אחריה. קראתי אותה פעם אחת. מאז אני לא פותח אותה.
בשתיים בצהריים מדבר המלח לבן כל כך, שאי אפשר לדעת איפה נגמרת האדמה ומתחילים השמיים. אני עומד באמצע, הכי רחוק שהייתי אי פעם מהבית, ומחזיק את הטלפון גבוה מעל הראש. כמו מישהו שמחפש קליטה. או מתפלל.
פס אחד. נעלם. פס אחד.
מאחוריי, ליד הג'יפ, כולם צוחקים. גם מאיה. היא צוחקת חזק מדי, ואני מכיר את הצחוק הזה. ככה צוחקים במקלט, כשמנסים שהילדים לא ישמעו את הבום.
יואב עונה תמיד. בשלוש בלילה, מהמוצב, גם כשאין לו מה להגיד. תמיד אותו דבר:
"פה. חי. לך לישון יא זקן."
שלושה ימים הוא לא כותב כלום.
אתמול בלילה התקשרתי לאמא שלו. היא ענתה בצלצול הראשון, בארבע לפנות בוקר שלה, בקול של מי שלא שכבה בכלל.
בכל מקום אחר בעולם, שלושה ימים זה כלום. אצלנו אף אחד לא אומר את זה בקול.
בכיס של המעיל יש לי מגנט של מאצ'ו פיצ'ו, עם לאמה בפינה. הוא ביקש. עם שלושה סימני קריאה.
הנהג צופר. צריך לזוז. אני מכניס את הטלפון לכיס, ליד המגנט, ומוציא אותו שוב.
וי אחד.
ואני מתחיל לספור, כמו תמיד. מדרגות. אנשים בחדר. שניות עד המקלט.
רק שהפעם אני לא יודע עד כמה.
לפני שהספר יצא
מילה במילה, בלי לתקן. גם מי שהיה לו מה להעיר.
השעה 3:20 בלילה ואני ערה בגלל הספר הזה.
באמת שהתכוונתי לקרוא רק כמה פרקים וללכת לישון… מפה לשם סיימתי את כולו 😭
בהתחלה עוד צחקתי מהשטויות של עידו ושלומי ואז התחיל כל הסיפור עם יואב ואני פשוט לא יכולתי להפסיק.
והווי האחד הזה בוואטסאפ אמאלה. כל פעם שאורי בדק את הטלפון הרגשתי שאני בודקת איתו
לא רוצה להרוס לאף אחד אבל הסוף????????
אני צריכה לישון ואין מצב שאני נרדמת עכשיו.
חשבתי אני בא לקרוא משהו קליל בסוף קיבלתי כאפה לפנים חחח
שמע אחי סיימתי אתמול וואלה לא ציפיתי 😂
עידו הזה שרוט בראש נשבע לך הזכיר לי את החברים שלי
אבל הקטעים עם יואב ותום וואי אחי זה כבר משהו אחר לגמרי. לא יודע איך להסביר לך
חשבתי אני בא לקרוא משהו קליל בסוף קיבלתי כאפה לפנים חחח
קיצר אהבתי רצח.
התאהבתי בשניהם ואני רוצה עוד מהם. תודה.
טוב אני חייבת לדבר על מאיה ואורי כי מה זה הדבר החמוד הזההה 😭
קודם כל מי מתחיל סיפור אהבה במקלט??? רק בישראל נשבעת.
והקטע שהיא סופרת איתו את המדרגות ואז אומרת לו שהוא שכח לספור את עצמו? דייי. שם היא קנתה אותי.
אבל מה שיפה זה שהקשר שלהם לא מרגיש כמו רומן דביק. הם צוחקים, עוקצים אחד את השנייה, לפעמים לא יודעים מה להגיד. מאיה גם לא איזו בחורה מושלמת שבאה לתקן את כל הבעיות של אורי. יש לה את הדברים שלה.
ואורי לפעמים כזה מעצבן עם הטלפון והדאגות שלו שרציתי להיכנס לספר ולהגיד לו תסתכל על הבחורה שלידך כבררר.
אני גם אוהבת שהסיפור שלהם לא משתלט על כל הספר. יש חברות, משפחה, כאב, מלא דברים.
בקיצור התאהבתי בשניהם ואני רוצה עוד מהם. תודה.
אבא של אורי והפנס… זה גמר אותי ❤️ מי שקרא יבין
וואלה יואב זה בול חבר שלי מהצבא.
וואלה יואב זה בול חבר שלי מהצבא. אפילו השטויות שלו והצחוקים שלו זה אחד לאחד. לא יודע אם הכותב היה במילואים או לא אבל הוא קלע פה למשהו שקשה להסביר למי שלא היה שם
ספר חזק אחי.
הביקורת הכי קשוחה שקיבלתי
ספר טוב מאוד, אם כי לא חף מבעיות.
הייתי מקצר מעט את ההתחלה, אבל בסך הכול נהניתי מאוד מהקריאה.
ספר טוב מאוד, אם כי לא חף מבעיות.
בחלק הראשון היו לטעמי כמה חזרות מיותרות. בעיקר סביב הספירות של אורי והבדיקות החוזרות בטלפון. מצד שני, בהמשך מתברר שלחלק מהחזרות האלה יש תפקיד בסיפור.
מה שכן, הדיאלוגים בין החברים פשוט מצוינים. הם נשמעים טבעיים ולא כמו דמויות שמנסות להעביר לקורא מסר.
אהבתי גם את העובדה שהמלחמה נמצאת כל הזמן ברקע, אבל לא כל שיחה הופכת לדיון עליה.
הייתי מקצר מעט את ההתחלה, אבל בסך הכול נהניתי מאוד מהקריאה.
היו קטעים שממש צחקתי בהם ובעלי שאל אותי מה קרה, והיו קטעים שהייתי צריכה להניח את הספר לכמה דקות.
אני קוראת המון ספרים ולא זוכרת מתי בפעם האחרונה הרגשתי שאני ממש מכירה את האנשים שאני קוראת עליהם.
האמא של אורי למשל. זאת יכולה להיות אני. הדאגות, הטלפונים, האוכל שהיא תמיד רוצה שיאכלו.. כל הדברים הקטנים האלה.
וגם החברות בין הבנים. הם יכולים לצחוק על השטויות הכי מטופשות בעולם ואחרי רגע אחד מהם אומר משהו שפשוט שובר לך את הלב.
היו קטעים שממש צחקתי בהם ובעלי שאל אותי מה קרה, והיו קטעים שהייתי צריכה להניח את הספר לכמה דקות.
אהבתי במיוחד שלא ניסו לעשות מכל הדמויות אנשים מושלמים. הם טועים, לפעמים מעצבנים, אומרים דברים שלא צריך להגיד. כמו בחיים.
ספר שנשאר איתי גם אחרי שסיימתי.
"צריך כדורים לגובה." "וגם מזרן מתנפח, בהוסטלים יש פשפשים." "דורית, מי הוסיף אותך לקבוצה?"קבוצת הוואטסאפ של האמהות
"עשרים ושש," אני אומר. "עשרים ושבע," היא אומרת. "שכחת את עצמך."אורי ומאיה, במקלט ממול
"איך מפסיקים לחכות?" "לא מפסיקים, חמוד. לומדים לחכות עם עוגה."מרים מהקומה השלישית
גררו כדי לסובב
איך בא לכם לקרוא אותו?
פרקים קצרים, כאלה שאומרים עליהם ״עוד אחד וזהו״.
שיר התכוונה לקרוא רק כמה פרקים. היא סיימה ב־3:20.
״ספר שנשאר איתי גם אחרי שסיימתי.״דפנה, 52, ראשון לציון
תשלום מאובטח בכרטיס אשראי או דביט · פרטי הכרטיס לא נשמרים אצלנו
לשלוח כמתנה למישהו שחייב לקרוא אותוקונים, ושולחים את הקובץ בוואטסאפ
מודפס במיוחד בשבילכם
ונשלח עד הבית.
״מפה לשם סיימתי את כולו.״שיר, 24
תשלום ומשלוח דרך בוקפוד, בית הדפוס של הספר
מתנה? אפשר לשלוח אותו ישר לכתובת של מי שתבחרו
155 עמודים: פרולוג ושלושים פרקים קצרים, בערך חמישה עמודים כל אחד. ארוך מספיק כדי להיכנס לגמרי לחיים של אורי, וקצר מספיק כדי להגיד ״עוד פרק אחד״ בשתיים בלילה.
מיד אחרי התשלום נשלח אליכם מייל עם הספר בשני פורמטים, PDF ו־EPUB. בלי לחכות למשלוח.
כן. EPUB נפתח יפה בכל טלפון ובקינדל, ו־PDF נפתח בכל מכשיר.
על אורי, בן 22 מגבעתיים, על החברים שלו, על מאיה משדרות, ועל השנה שבה הוא מפסיק לספור. יש בו הרבה צחוק, אהבה, טיול לדרום אמריקה, ואת השאלה איך חיים פה רגיל.
הספר נוגע באירועי השבעה באוקטובר ובאובדן של חבר מהצבא, מנקודת המבט של מי שנשאר. הוא כתוב בעדינות, בלי תיאורים גרפיים. אם הנושא קרוב אליכם, כדאי לדעת לפני שמתחילים.
בטלפון, הכי פשוט לפתוח את קובץ ה־EPUB באפליקציית הספרים (Apple Books באייפון, Google Play Books באנדרואיד). ה־PDF נפתח בכל מכשיר. לא הסתדר? כתבו לי ואעזור.
כן. כריכה רכה, 13.5×21 ס״מ, ב־69 ₪, ועוד משלוח: 18 ₪ לנקודת מסירה או 29 ₪ עד הבית. מזמינים כאן למעלה, וההזמנה, התשלום והמשלוח עוברים דרך בוקפוד, בית הדפוס שמדפיס את הספר. כל עותק מודפס רק אחרי שמזמינים אותו.
כן, ובקלות. קונים כרגיל עם המייל שלכם, מורידים את הקובץ, ושולחים אותו לחבר בוואטסאפ כמו כל מסמך. הקבצים קטנים ונשלחים בשנייה. יודעים את המייל שלו? אפשר גם להזין אותו ישר בעמוד התשלום.
יואב עדיין לא ענה.
שלושים פרקים עד שתדעו למה.
יש לכם משהו להגיד?
שאלה, בעיה, רעיון, הצעה, או סתם לספר מה הספר עשה לכם. כל הודעה מגיעה ישר אליי, בלי מוקד ובלי בוטים.
על מה תרצו לכתוב? לחצו, והמייל ייפתח מוכן:
לשלוח לי מיילאצלי הודעות לא נשארות עם וי אחד.דני
